פלא ששיקלי מחרפן את מתן כהנא ? / ידידיה מאיר

12 שעות נמשך הדיון המהפנט על הדחת עמיחי שיקלי מימינה, וזה היה קצר מדי. הנה כמה מסקנות חשובות ממנו. העימות בין כהנא לשיקלי לא היה העימות היחיד השבוע בין חובש כיפה לבין גלוי ראש שבו האחרון מזכיר לראשון את הערכים ששכח. לצד כהנא-שיקלי, קיבלנו גם את בנט-זמרי. ידידיה מאיר בטורו השבועי ב'בשבע'

ידידיה מאיר | תקשורת 29.4.2022 | 12:17

ידידיה מאיר | צילום: יוחנן כץ

1. האירוע שהתרחש ביום שני השבוע בוועדת הכנסת לא היה אירוע פוליטי. נכון, היו לו גם היבטים פוליטיים. נכון, השתתפו בו חברי כנסת - מימין, מימין לשעבר ומשמאל. נכון, הוא שודר בערוץ הכנסת. אבל כמי שעקב שעות אחרי הדיון הארוך, בלי יכולת להפסיק, אני יכול להגיד לכם בבירור שהנושאים המרכזיים שהוא הציף לא היו פוליטיים, אלא שאלות עומק של זהות, אמונה, דרך, חזון, טבע האדם, אמת, שקר, ובעיקר שייכות. אני לא יודע אם יש לכם 12 שעות פנויות, אבל נסו לצפות לפחות בחלק מיום העיון המכונן הזה בכנסת. זאת לא הייתה רק ההצגה הכי טובה בעיר, אלא ההצגה הכי מעוררת מחשבה בעיר.

ובמרכזה, כמובן, העימות ראש בראש של מתן כהנא, עד לא מזמן הפנים היפות של הציונות הדתית, מול עמיחי שיקלי, שאומנם חבר בשעתו פוליטית לציונות הדתית, אבל לא גדל וחונך בה. הוא לא בשר מבשרה, תסבוך מתסבוכיה. וואו. זה היה מהפנט. תאמינו לי, 12 שעות היו מעט מדי.

2. כשאני מסתכל על השחקנים המרכזיים במהפך שנעשה לפני קצת פחות משנה במדינת ישראל, ברור לי מאוד מה מניע כל אחד מהם. לפיד, ליברמן, סער, ניצן הורוביץ, מרב מיכאלי, מנסור עבאס. אני מבין היטב מה גורם להם לעשות את מה שהם עושים. אני מכיר את הדעות שלהם, את האמונות שלהם, את החזון שלהם. גם את בנט אני מכיר. אישית. מכיר את האמביציות, את חוסר העכבות, את חוסר הבושה. אבל מה הסיפור עם מתן כהנא? הוא לא היה אמור להיות האיש הכי ישר במערכת הפוליטית? הכי ערכי?

יש לו הרי רזומה מהחלומות. כלומר, מכמה חלומות: הוא התקבל גם לשייטת 13, גם לסיירת מטכ"ל וגם לקורס טיס. אין דברים כאלה. אלוף שלושת הגיבושים. שאקל השאקלים. הוא למד בנתיב מאיר בימיה הגדולים, היה מדריך בבני עקיבא, שירת כטייס קרב ולימים כמפקד טייסת, וזה אחרי שירות משמעותי בסיירת מטכ"ל, הוא לומד דף יומי (מסכת יבמות!), ונראה מרשים כזה. אם דורות שלמים במגזר גדלו כאן על להיות המקף המחבר – מתן כהנא הוא כמה וכמה מקפים.

אז איך זה שבסוף, כל הרזומה הבאמת מרהיב הזה, שעיקרו שנים של עשייה והקרבה למען עם ישראל בצבא, מתנקז לאותו רגע בלתי נתפס בדיון בוועדת הכנסת, שבו כהנא מישיר מבט לעמיחי שיקלי, האיש הישר והנאמן לדרך היחיד בימינה, ומטיח בו: "השתפנת וברחת מלקחת אחריות... אתה, חבר הכנסת שיקלי, ברגע האמת, ברגע הגורלי, השתפנת. ירקת על הפרצוף של החברים שלך מהצבא, אלו שיצאת איתם לקרב... בחרת להשתפן כדי להשתריין. הרהבת עוז והשתתפת ונאמת בהפגנת אופוזיציה נגד הממשלה... אנחנו באים להציל את המדינה ואתה חובר לגדול השקרנים בפוליטיקה הישראלית?... כנראה הכרת טוב מאיתנו את פטרונך החדש וידעת מה מצפה למי שישים את טובת המדינה לפני טובתו האישית... פרשת מאיתנו כי לא היה לך האומץ לעבור את מה שאנחנו עוברים בשביל המדינה".

3. זה היה מעמד מטלטל שקשה לתאר במילים. איה הקולמוס, איה המקלדת, שיוכלו להנפיק דימוי שיתאר את הסיטואציה הבלתי נתפסת הזאת? אה, רגע, יש לי דימוי חזק: זה כמו שמתן כהנא יצעק על עמיחי שיקלי שהוא לא חבר לממשלת השמאל והערבים, כי לא היה לו האומץ לעבור את מה שהוא, בנט, שקד ואורבך עוברים "בשביל המדינה".

נכון, יש ספינים במערכת הפוליטית. יש שקרנים. מימין ומשמאל. כן, גם נתניהו. ברור. אני לא ביביסט עיוור. אבל מה שמתן כהנא עשה זה לא לשקר, זה להעמיד למשפט ראווה אל מול פני כל האומה את מי שלא שיקר, את מי שנשאר נאמן לדרך - ולהוקיע אותו בחרון אף בעוון אי הצטרפות לשקרנים. זה אלכס גולדפרב שיושב במיצובישי, פותח את החלון וצועק על רפול שהוא ירק על פרצופיהם של בוחרי צומת. איך כתב ד"ר גדי טאוב? "אין אדם הגון אחד שהסתכל על מתן כהנא ועמיחי שיקלי בדיון בכנסת, ולא ראה במו עיניו באיזה צד נמצאים האמת, הכבוד, ההדר והיושר. אין אחד".

ושימו לב איך כהנא אימץ, על הדרך, את הרטוריקה הבלפורית, על מלא. פשוט לא יאומן באיזו מהירות הוא למד מהחברים החדשים שלו לדבר על נתניהו בכזה זלזול, בכזה מיאוס. על יאיר לפיד הוא בחיים לא ידבר ככה, אותו הוא יכבד. גם על ואליד טהא הוא לא יעז. רק על ביבי. והכול במין מבט נוקב בעיניים, צודק כזה, עם זיפי ספירת העומר, לציון האבלות על תלמידי רבי עקיבא שלא נהגו כבוד זה בזה.

4. שמתם לב שבניגוד למחאה מול הבית של עידית סילמן, שהצליחה ברוך ה', ולמחאה מול הבית של איילת שקד או של ניר אורבך - מול הבית של מתן כהנא בבית גמליאל אף אחד לא מפגין? הציבור רואה אותו ומבין שחבל על הזמן. חבל על הזמן במובן הישן של הביטוי. אין במי להשקיע. האיש כבר לא איתנו.

לכל אחד יש הרי את המילייה שלו, את מה שחושבים החבר'ה שאכפת לו מהם. בסוף, השאלה היא מה מעגל ההתייחסות שלך, מה אומרים לך בבית הכנסת, מי מזיז לך ומי ממש לא. רוב יהודי של בוחרי ליכוד, ציונות דתית, ש"ס ויהדות התורה לא מזיזים למתן כהנא. הלב שלו כבר מזמן נמצא בבתי כנסת אחרים. בבית כנסת של לפיד, של בן כספית, של שלמה גרוניך. מה טובו אוהלייך אליטת ישראל, ואני ברוב חסדך אבוא ביתך, אשתחווה אל היכל קודשך, ביראתך.

מהתבוננות בנאומים ובראיונות של האיש בשנה האחרונה ניכר, שלא רק שהמצפון שלו לא מייסר אותו, הוא בכלל חי בתודעה שהוא עושה דבר גדול מאוד. הוא מגשים משאת נפש של דורות במגזר. הנער מנתיב מאיר שניסה להתקבל גם לסיירת מטכ"ל, גם לשייטת וגם לחיל האוויר – והצליח – לא בא על סיפוקו. לא מספיק לו ביבשה, באוויר ובים. עכשיו, בואכה גיל 50, הוא רוצה להיות חלק מהאליטה הפוליטית, זו שהקימה את המדינה. איתה הוא תמיד שאף להתאחד בהתאחדות גמורה. והנה, בחסדי שמיים, הקונסטלציה הפוליטית הביאה אותו עד הלום.

5. הוא רק לא מבין שני דברים. סליחה, הוא לא מבין המון דברים. אבל במה שנוגע לנקודה הזאת הוא לא מבין שני דברים. קודם כול, האליטה של טייסי חיל האוויר שאיתם הוא נלחם שכם אחד במסירות למען הגנת העם והארץ, אינה אותה אליטה של השמאל הקיצוני ושל התקשורת הקיצונית, שלא אחת נלחמת באותם טייסים. הוא חושב שהוא מתאחד עם קוראי 'ידיעות אחרונות', אבל למעשה הוא ממליך את קיצוני כותבי הטורים של 'הארץ'. הרי הוא לא התחבר רק למצביעי גנץ ולפיד וסער, שעוד יהיו חלק מממשלה לאומית גם בעתיד. הוא – והוא בלבד, כי לכל אחד בקואליציה הזו, שאין לה רוב, יש אחריות על כל רגע שבו היא מתקיימת – מביא כעת להנהגת המדינה, למשרות הבכירות ביותר, לראשונה זה עשרות שנים, את הדמויות הקיצוניות ביותר בשמאל הפרוגרסיבי. את מרב מיכאלי, את תמר זנדברג, את גלעד קריב, את ניצן הורוביץ. את אלה שנלחמים ביהדות, במסורת, במשפחה, בהתיישבות. את אלה שבעד העמדת קציני צה"ל למשפט בבית הדין הבינלאומי בהאג. זה לא אותו מסטינג, מתן.

ויחד איתם, כמובן, הוא ממליך עלינו לראשונה אי פעם את נציגי מועצת א־שורא, שמחליטים כעת לא רק על כל עץ שנוטעים בנגב, ולא רק על האם מותר למשטרה להגיב על האלימות הקשה בהר הבית, אלא גם על רפורמת הגיור שלו.

אבל הנקודה השנייה שהוא לא מבין היא חמורה יותר, לא ביחס לאנשים שאליהם הוא חובר, אלא ביחס לאנשים שאותם הוא מאבד. הוא לא מבין שהמשימה העיקרית היא לא להתחנף לרודפי הימין ולנסות בכל הכוח שיאיר גולן יאהב אותנו (ספוילר: הוא לא). זה מעיד על חוסר ביטחון עצמי, על רצון תמידי לקבל אישור. המשימה היא להתחבר עם בני הברית הטבעיים של הציונות הדתית. המסורתיים, אוהבי ארץ ישראל, אוהבי תורת ישראל.

נו, אז פלא ששיקלי מחרפן אותו? בעצם הווייתו הוא מזכיר למתן כהנא יום יום שאפשר גם אחרת. שאפשר להיות גם אליטה, וגם נאמן לערכים. גם משכיל, וגם מחובר באמת לכל עם ישראל. גם חתיך, וגם ישר דרך.

6. אני כבר שנים שואל את עצמי, ונדמה לי שלא רק אני: איך הציונות הדתית, המגזר הכי איכותי, הכי תורם, הכי משרת, הכי מיישב, עם אנשים באמת טובים שנמצאים היום בכל צומתי העשייה בכל המערכות - איך הציונות הדתית בסופו של דבר נשארת מגזרית? למה לא מצטרפים אליה עוד רבים? למה החוזרים בתשובה ברובם הגדול בוחרים בדרך החיים החרדית? למה תושבי הפריפריה מצביעים לש"ס? למה הדרך היפה הזאת לא כובשת את החברה הישראלית? ונכון, יש גרעינים תורניים ויש מכון מאיר ויש יוזמות נהדרות. אבל תכלס, איפה ההמונים?

אין לי תשובה אחת ברורה. אני באמת לא יודע. אבל נדמה לי שהמופע של מתן כהנא השבוע בכנסת, ובכלל כל התנהלות החבורה הסרוגה הקטנה שסביב בנט, מהח"כים דרך העוזרים ועד בעלי הג'ובים החדשים, כל אלה אולי יכולים לעזור לנו למצוא את התשובה. וכן, אני זוכר היטב שרוב הציבור הדתי לא איתם. כל סקר מוכיח את זה. אבל זו האליטה, זו השקפת העולם שלה, לשם היא מכוונת, זה ראש הממשלה הסרוג הראשון וכך הוא הגיע לתפקיד.

תראו למשל מה כתב השבוע שי גולדן, עיתונאי וסופר, שחי במשך שנים בשמאל המאוד חילוני, והולך ומשתנה בשנים האחרונות: "איך זה נראה כשהאירוניה מתאבדת בקפיצת ראש מהגג של עזריאלי? ככה בדיוק... במילה אחת של עמיחי שיקלי יש יותר אמת ויותר תוקף מאשר בכל המילים שהשמיע מתן כהנא מיום שנכנס לחיים הציבוריים. מציאות ה'הפוך על הפוך' שכהנא הוא אחד מנערי הפוסטר שלה, המציאות הזאת לא רק מגוחכת, כי אם גם מסוכנת. כי סוכני הכאוס הללו, אשר שכנעו את עצמם שהם בכלל גלגול של רבי עקיבא, מְתַחזקים ארץ־מראות הפוכה שבה המעוות לישר יהיה והישר למעוות. באיזשהו שלב (זה האפקט של התהליך), אין כל הבדל בין מעוות לישר, בין שקר לאמת, בין מציאות לבדיה. בעולם כזה, ורק בעולם כזה, פוליטרוק ציני עד העצם, שמכר את נשמתו למולך השלטון, יכול לחלק ציונים לאדם ההגון האחרון בערך בכנסת ישראל. זו הסכנה בטשטוש המציאות – אנשים כמו מתן כהנא יכולים לפרוח במרחב כזה".

7. העימות בין כהנא לשיקלי לא היה העימות היחיד השבוע בין חובש כיפה לבין גלוי ראש שבו האחרון מזכיר לראשון את הערכים ששכח. לצד כהנא-שיקלי, קיבלנו גם את בנט-זמרי. איש התקשורת יותם זמרי פרסם השבוע את התכתבות הווטסאפ שלו עם בנט ערב הבחירות. זמרי החושש ביקש ממנו שיבטיח לו שלא ילך בסוף עם השמאל, ובנט אכן הבטיח. "סמוך עליי יותם", הוא כתב. וכשזמרי הגיב "אבל אני מפחד. מה אני אעשה, אני מדור ה'דין נצרים כדין תל אביב'" בנט ענה שבניגוד לאריאל שרון: "לי יש אלוקים". מדהים. זמרי אמר השבוע: "אני אדם שיש לו המון כבוד ליהדות, אני איש של סממנים, זאת אומרת כיפה עושה עליי רושם, לא יעזור כלום, אני תמיד משבח את הקהילה הזו של הסרוגים, אני מאוהב בערכים שלהם. אז כן, זה עבד עליי, האמירה הזאת יש לי אלוקים. והוא עוד התקשר אליי אחרי כדי להגיד את זה בקולו. אתה אומר לעצמך: לא, בזה אין מצב שאדם ישתמש כדי לשקר לי".

8. ונסיים בחיוך. אפילו בצחוק. מתן כהנא גרם לי לצחוק השבוע. בקול. נתקלתי בריאיון אישי מלטף שערך איתו לאחרונה רפי רשף. אחרי כל הדיבורים הקבועים שלו על המחיר הכבד שהוא משלם כדי להציל את עם ישראל מבחירות חמישיות, על המאבטחים שהצמידו לו מחשש לפגיעה של קיצוניים בחייו בעקבות ההסתה החמורה נגדו (ושוב: מדהים באיזו מהירות הוא אימץ את אותן מניפולציות של סתימת פיות שהשמאל עשה למגזר שלו כל השנים), מזכיר לו רשף, בעדינות, שבכל זאת אפשר להבין אולי את הכעס של הבוחרים: "אתה זוכר מן הסתם את הציטוט הזה, בערוץ 20. אמרת למראיין: אתה תהיה רקדן ראשי בלהקת 'בת שבע' לפני שאשב עם מרצ באותה ממשלה".

ומה עונה מתן כהנא בתגובה? האם הוא נבוך? האם הוא מתנצל בפני זמרי ועוד מאות אלפים, חילונים ודתיים, על גניבת קולותיהם, כדי לעשות ההיפך הגמור ממה שהם רצו? מה פתאום. המסקנה שלו אחרת לגמרי. "ברמת התחקור האישי שלי", הוא עונה בשפה צבאית, בלי להבין כמה מגוחך הוא נשמע, "אני פשוט קיבלתי על עצמי, ואני מאוד משתדל, לא להבטיח יותר שום דבר".

בחדרי חרדים

רוצים להצטרף לקבוצות הווטסאפ של כל רגע?

לבקשת הצטרפות למוגנים וכשרים

להצטרפות ישירה לקבוצות

שתף כתבה זו