פרשת פקודי, תשפ"ד, יקב היוצר, מרלו לגאטו

השבוע אנו אוחזים בפרשה החמישית, המסכמת של מלאכת המשכן, והנה הסיכום של כל הסיכומים: "וַיָּבִיאוּ אֶת הַמִּשְׁכָּן אֶל מֹשֶׁה, אֶת הָאֹהֶל וְאֶת כָּל כֵּלָיו, קְרָסָיו, קְרָשָׁיו, בְּרִיחָיו, וְעַמֻּדָיו, וַאֲדָנָיו" (שמות לט/לג). פירש רש"י: 

שלא היו יכולים להקימו, ולפי שלא עשה משה שום מלאכה במשכן, הניח לו הקדוש ברוך הוא [את] הקמתו, שלא היה יכול להקימו שום אדם, מחמת כובד הקרשים, שאין כח באדם לזקפן [היו 48 קרשים, שכל אחד גבוה עשר אמות ורחב אמה וחצי (שמות כו/טז). זה חמישה מטרים מרובעים]. ממשיך רש"י: ומשה העמידו. אמר משה לפני הקדוש ברוך הוא: איך אפשר הקמתו על ידי אדם? אמר לו: עסוק אתה בידך, נראה כמקימו, והוא נזקף וקם מאליו, זהו שנאמר: 'הוקם המשכן' (שמות מ/יז), [כלומר]: הוקם מאליו (רש"י שמות לט/לג). האם היד שמשה רבינו שם, הועילה לפחות בקצת? אולי הפחיתה חמישה ק"ג ממשקל הקרש?

הנה סיפור: רבי חנינא בן דוסא ראה במדבר אבן יפה [אולי שַׁיִשׁ צבעוני], והחליט שמקומה צריך להיות בבית המקדש, והחל לסתת ממנה פינות מיותרות, ולשייף ולהבריק אותה לתפארת. אחר כך הוא עמד נבוך מול אבן שאולי הייתה גדולה ממנו, ומשקלה הגיע ודאי לכמה מאות ק"ג, ואולי גם כמה טון. סבלים ביקשו ממנו חמישה סלעים, כדי להביא אותה ירושלימה, לא היה לו לשלם, והם הלכו. אחר כך הוא פגש סבלים אחרים, שגם ביקשו סכום דומה, אך כנראה שהסכימו לזקוף לו זאת בהלוואה, הוסיפו ואמרו: אנו נעשה זאת בתנאי שתעזור לנו. רבי חנינא שם יד, והנה בין רגע הם בירושלים, בחצר בית המקדש, באותו רגע נעלמו ה'סבלים', וכהני לשכת הגזית אמרו לו שהסבלים היו מלאכים (קהלת רבה א/א). בדוגמא הזו, ודאי היד של רבי חנינא בן דוסא לא הועילה מאומה, להיפך! עתה יש על המלאכים לסחוב גם אותו, בעוד שאם היה מרפה מהאבן, היה עליהם לשאת רק אותה, זאת אומרת שהושטת היד אינה אלא לצורך הרגשה טובה, זה מה שכתוב גם אצל משה רבינו, הקרש הענק הזה היה מתרומם גם בלי העזרה של משה רבינו, אבל הקב"ה קבע חוק, שאם לא נעשה את המוטל עלינו, הוא לא יעשה את שלו, ורק אחר שאנו מצידנו, השתדלנו, ועשינו כמיטב יכולתנו, מכאן והילך אנו זכאים להינשא על כנפי רוח. יש לכך הרבה דוגמאות מההיסטוריה הרחוקה והקרובה. כשהתבוננתי בנושא זה, תמהתי בליבי; האם תעשיית היין אינה כך? הלא ביקב באמת לא עושים שום דבר. ראיתי פעם מפעל לתרכיז מיצים [פטל, לימון, מנגו וכדומה, לא מכיל פירות], הרבה תמציות בכמות מדודה הוכנסו לתוך מיכל גדול, ומערבל עדין עבד בתוכו זמן רב, אולי שבוע שלם ואולי עוד יותר, רק אחר כך זה הוכנס למיכלי פלסטיק בני שלושה ליטר למכירה.

ביקב זה לא כך, אין שם תמציות ואין מערבלים, יש רק ענבים, שמרי יין, מיכלים וחביות, אוירה קרירה ושקטה. אז שהיינן לא יעלה בדעתו שהוא עושה משהו, אבל בלי היד שהוא מושיט, לא יהיה שום דבר. 

אחר שחשבתי כך, הרהרתי שאולי לא מתאים להשוות בין מה שקורה ביקב, לבין מה שקורה בבית המקדש. אחר כך התחרטתי ממחשבה זו, הרי בנביא כתוב במפורש שעם ישראל הוא הכרם של הקב"ה (ישעיהו ה/ז). הקב"ה, שהוא בעל הכרם, נאמר עליו: "הֱבִיאַנִי אֶל בֵּית הַיָּיִן" (שיה"ש ב/ד). אומר רש"י: "בית היין - אוהל מועד". ממילא זה באמת מתאים. את חוט המחשבה הזה המשכתי, שלכן דווקא יין מנסכים על המזבח, ואחר כך ראיתי שאכן בפסוק הבא האבן עזרא אומר על 'בית היין' שהוא בית המקדש כי מנסכים שם את היין (שיה"ש ב/ה).

ה'יד' שהיינן מושיט, לא נוגעת בתעשיית היין, אלא מארגנת נכון את התשתית. אם אנו נקח עשרה ק"ג ענבים, נכניס לאיזשהו סיר, ונשאיר אותו במרפסת, בעוד שלושה חדשים, כשנבוא לקחת ממנו יין לקידוש והבדלה, נגלה את גודל הטעות שלנו, שלא הושטנו את היד הנכונה, במקום הנכון, בזמן הנכון ובאופן הנכון.

מי שרוצה יין אבל אינו רוצה להתעסק בתעשיית היין, כי אין לו את הידע, את המקום המתאים ואת הזמן, עדיין גם הוא צריך להושיט יד, לא די לשלוח ילד לסופר - מרקט, שיביא 'יין'. הושטת היד מצידנו, היא הבנה בסיסית ומינימלית בנושא. מה זה יין יבש, חצי יבש, ומתוק. מה זה יין אדום, ויין לבן, מתי זה רצוי ומתי זה. זו אינה 'תורה גדולה', אפשר בקלות ללמוד אותה על רגל אחת. כשיש את התשתית הנכונה בבית, כבר לא נותר לנו, אלא להושיט את היד, להנות מכוס יין תואמת את האוירה והרקע, ולאחל 'לחיים' לכל הסובבים.

תזכורת: במוצאי שבת הבאה זה פורים, לא יהיה לי מידי הרבה זמן לכל מי שיזכר אז לברר ולהתייעץ מה מביאים לשווער, לחתן, ולמחותן. יש לנו שבוע עמוס ברוך ה', הצטיידתי במלאי הגון ומשובח לכבודכם, אני מברך את עצמי שלבאים מאוחר אוכל לומר: "אזל"! אבל אל דאגה, מה שאזל, אפשר להביא עוד, ואם זה ממש ברגע האחרון, יש דברים די תאומים וזה גם טוב. מי שיבוא מוקדם לא יצטרך לשמוע כאלה תנחומים.

כרגיל אני מציע דוגמא ממה ששתיתי וכך אעשה גם השבוע, אבל לכבוד פורים, ראו נא ב"אתר היין הכשר", (יש אפשרויות רבות של סינון מוצרים. לפי יקב/כשרות/מחיר וכו') יש ברוך ה' שפע רב של יינות וכן מגוון משקאות כהילים, עדינים ואגרסיבים, כל אחד בהתאם לטעמו והרגליו.

הפעם טעמתי מרלו של 'יקב היוצר' מסדרת לֶגַאטוֹ, אחרי התבגרות של 12 חודשים בחביות עץ אלון, היין בוקבק והתוצאה לפנינו.

בהתחלה הוא היה חומצי מידי, אבל אחרי חצי שעה היין נרגע ונהיה ממש טעים ואלגנטי, לא מורכב מידי. יש בו טעמים של פירות אדומים בשלים, תותים, קצת תבלינים, לסיכום, יין נגיש זול וטוב.

אלכוהול:13.5%. המחיר: כ60₪. כשרות: רבנות מקומית, בד"צ בית יוסף ובד"צ העדה החרדית.

לחיים, שבת שלום ופורים שמח

שרגא גבהרד – יועץ בתחום הכשרותי והמקצועי ביין, סדנאות יין וסיורי יקבים: 052-6176201.
http://kosher-wine.co.il

לעמוד היקב

הרצאה ייחודית, מעניינת וטעימה."כשרות היין" "חשיבות היין". "יין בתורה". "תהליך עשיית היין". "איך מתאימים וטועמים יין". "נזקים בכרמים ויקבים" ועוד מגוון נושאים רבים ומעניינים, מלווה בטעימת יינות. מתאים לכל ציבור, לפרטים נוספים לחצו כאן