הנשים הפרפקציוניסטיות // טורה של אפרת ברזל

פרפקציוניזם והכאב שהוא מביא איתו: אם תציע לפרפקציוניסטית את המילה "בינוניות" היא בכלל לא תקשיב, מקסימום תהנהן כן כן בראשה ותמשיך למשימה הפרפקציוניסטית הבאה

אפרת ברזל | חינוך ומשפחה 4.2.2022 | 12:10

ניקיון צילום: pixabay

כמה מחשבות על פרפקציוניזם בצורה הכי לא פרפקציוניסטית שיש.

- הרבה תגובות של נשים הגיעו אלי למייל בעקבות הטור בשבוע שעבר על נשות הטו-דו ונשות הטו-בי.

- הרבה יותר מכל שבוע.

- מה זה אומר?

- רוב התגובות היו מנשים שמבקשות להוריד אחוזי טו-דו מחייהן, הרבה סיפרו על מודעות ומעבר שעשו עם השנים למען איזון עצמן. נשים שסיפרו שחבל שלא עשו את זה שעה אחת קודם.

- לכל אחת יש תחומים בחיים בהם היא יותר פרפקציוניסט משאר התחומים בחייה.

- אבל כשפרפקציוניזם מכריח אותך בהרבה תחומים, זה משתק.

- את הופכת להיות עובדת שלו.

- חלק מאיתנו נמנעות מלעשות בגלל פרפקציוניזם, בעומק יש פחד עמוק שזה לא יצא כמו שרצינו, זה הכל או לא כלום,  ואז, בטעות, חושבים שאנחנו דחייניות, אבל אנחנו לא, אנחנו סתם פחדניות שלא יצא מושלם.

- ההחלטה להיות פרפקציוניסטית נובעת ממחשבה שהחלטנו בתוכנו. הנחת יסוד מוטעית.

- שרק ככה כמו שהחלטנו שזה צריך להיות, יקבלו אותנו, או יעריכו אותנו.

- פרפקציוניזם הוא משהו שרק אנחנו מחליטות על עצמנו.

- או גרוע מכך על ילדינו.

- יש פרפקציוניזם שיכול להועיל ולהראות כמו דחף מצוינות קדימה.

- אבל ההבדל הינו דק מאוד וצריך להיזהר ממנו.

- הבועה  שנפתחת  בתוכנו בין המעשה המושלם לדרך להגיע אליו, מייסרת כל כך, עד שהיא  יכולה ממש להזיק.

- אף אחד חוץ מאיתנו לא רואה אותה, אבל הסבל שהיא גורמת לנו גדול.

- יש כאלה שתצא מהן שתלטניות בשלב הזה, האמת שמקור ההתנהגות בדרך כלל מגיע ממקום חלש.

- אם היה באמת כח לחיות עם חוסר שלמות, לא היה צורך לפקוד על כולם. ולתת הוראות סביב כמו ונטילטור.

- אם מישהו מנסה לשכנע פרפקציוניסטיות שהן מתאמצות לשווה, דעו שהן אפילו לא מקשיבות, במקרה הטוב הן עושות כן כן עם הראש לשמע המילים ומעבירות את המחשבות לנקודת ההתקדמות לשלב הפרפקציוניזם הבא.

- אם מדברים עם פרפקציוניסטית אמיתית, המילה בינוניות זו לא מילה שהיא מוכנה לשמוע.

- אם פרפקציוניסטית שהיא גם פעילה חברתית, הכוונה שהיא עושה הכל מושלם בגלל לא נעים ומה יגידו, אם היא  היתה מרימה את המפה שעל השולחן ורואה מה חושבים מתחת,

אם היא היתה באמת שואלת את האחרים כמה המאמץ שלה חשוב בעיניהם, היא היתה מתאכזבת לגלות, שאין יחס ישר בין המתח והמאמץ שהמחשבות הפרפקצינויסטיות שלה מכתיבות לה ובין מה שהחברה רוצה.

- גם אם היא ניזונה מ"כל הכבוד", מחיאות כפיים, ומ- "ישר כח" חברתי.

- לקהל הסובב אותה יש הרבה פחות ציפיות ממה שהיא חושבת, הוא הרבה יותר נינוח ממנה, ויסתפק  בהרבה פחות.

- גם אם לקהל קוראים אמא.

- אחת הנשים הדומיננטיות שיכולות בהעברה בין דורית ללמד את בנותיהן את אומנות הפרפקציוניזם, זו אמא.

- היא האישה החשובה ביותר, שאצלה בלב אנחנו מחפשות מקום.

- וחושבות שרק אם נהיה הכי טובות נכבוש אצלה בלב שטח.

- או שמקומנו יהיה מובטח בו.

- בזמן שאמא אמורה להיות המקום שייתן לנו הכי הרבה רוך דווקא כשאנחנו נכשלות.

- משום מה אנחנו מבלבלות לפעמים את הרצון לשמח את אמא או לרצות שהיא תהיה  גאה בנו עם תנאי פרפקציוניזם קשוחים מולה.

- יש אימהות  שאם הן היו יודעות כמה הבנות שלהן סובלות בעבור זה, או מתעכבות בעבור זה, הן היו בוכות עבור הבנות שלהן.

- או צוחקות.

- אבל זה לא נושא שרובנו יכולות יכולות  להעלות מול אמא.

- מכאן נולדים אצל בנות הרבה שקרים.

- פנימיים וחיצוניים.

- שרק מקשים את החיים.

- ומפריעים את הקשר, הכי חזק. אמא ובת.

- פרפקציוניזם היא עוד מילה שהתחילה להתכבס. ואיבדה מכוחה.

- פרפקציוניסטיות זורקות אותה לחלל האוויר, ובעצם מאשרות לעצמן בכך להמשיך לסבול, "עזבו אני פרפקציוניסטית".

- אישה שבאמת אהובה על ה' תקבל ממנו שיעור בשלב זה או אחר של החיים, בתחום כזה או אחר, שבו היא תצטרך לוותר על פרפקציוניזם בעל כורחה.

- שניה אחרי שהיא תוותר עליו, קסם קדוש יתרחש בתוכה.

- והיא תשאל את עצמה בשקט, או בקול רם; "מה, בשביל זה  כל השנים התאמצתי, מה, בשביל זה לא ישנתי, בשביל זה הייתי צריכה להיות בלחץ".

- והיא תסתכל לשמיים, ותראה את התכלת.

- ותבין שהם היו שם כל הזמן. וביקשו ממנה תכלית נכונה.

- ופתאום, יגיע רגע גם אם הוא מאוחר,  שהיא תכניס את השמיים אל תוכה. ותבין את  התכלית הנכונה.

 

בחדרי חרדים

רוצים להצטרף לקבוצות הווטסאפ של כל רגע?

לבקשת הצטרפות למוגנים וכשרים

להצטרפות ישירה לקבוצות

שתף כתבה זו