120 שנה לאחר שנמסרה, נחשפת שיחתו המוסרית של הסבא מסלבודקא – מרן הגאון הצדיק רבי נתן צבי פינקל זצ"ל, שיחה אותה מסר בשבת שובה בהיכל ישיבת סלבודקא בליטא.

את הממצא הנדיר והמרגש בכל קנה מידה חשף בוגר הישיבה הרב הגאון רבי שמעון יוסף מלר מחבר הספרים הנודע על "בית בריסק" ו"ישיבת חברון" אשר לפני כעשרים שנה התגלגלו לפתחו כמה מכתבים שכתב הגאון רבי אייזיק שער זצ"ל ראש ישיבת סלבודקא, אז בחור בישיבה, לידידו ורעו הגאון רבי אברהם נוח פלאי ממרביצי המוסר בישיבת חברון.

באחד מן מכתבים אשר העלה אבק שנים רבות בארכיונו של רש"י מלר נתגלה אך לאחרונה תמלול שיחה שמסר הסבא מסלבודקא בשבת שובה תרס"ד, מכתב שנכתב לבקשת הרב פלאי שביקש ממנו במכתב מקדים לתאר את הקורות בישיבה ולהביא לו מתורת רבניה.

תוכן השיחה מסעיר את שוחרי תורת סלבודקא הן מהבחינה ההיסטורית, והן מבחינת התוכן אשר אינו ידוע ומפורסם בין שיחות הסבא, והרי זה כאור חדש המפציע לאחר שנים רבות שהיה גנוז ועתה מתגלה במלא הדרו לעונג צמאי הדעת התאבים לתורת סלבודקא וחפצים למוסרו של אבי הישיבה מרן הסבא מסלבודקא רבי נתן צבי פינקל זצ"ל.

השיחה מתפרסמת בימים אלו בגיליון 'כנסת ישראל' בטאון בוגרי ישיבת חברון שיצא לאור עד לפני כשמונים שנה בליטא ואח"כ בירושלים על ידי בוגרי ישיבת חברון, ועתה יוצא מחדש לאור עולם לשמחת תלמידי ישיבת חברון לדורותיה.

את הגיליון ערכו חבר תלמידי חכמים ובראשם הרב אריה ליב רביץ ובו מופיעים חומרים משובחים מבית היוצר של ישיבת חברון, תורת רבניה וראשיה, קורות דברי הימים ומהנעשה ונשמע בחצרות הקהילה ברחבי ארה"ק.  

תוכן השיחה:

בע"ה יום ב' לסדר האזינו התרס"ד

גמר חתימה טובה בסשצ"ג לכבוד ידידי רעי כאח לי הרה"ג כו' מו"ה אברהם נח נ"י פאליי.

אבואה בזה למלאות בקשתך. הנה בראש השנה לא דרש הגה"ח שליט"א מפני חולשתו, רק ביום א' לפני תקיעת שופר, ובשבת שובה דרוש דרש. ואכתוב לך דרשתו בשבת שובה. והנני חוזר בדברי כי לדעתי יותר טוב לכתוב דרשתו שדרש לפני ר"ה.

בעבודה זרה אמרו 'אשרי איש ירא ה' ובמצוותיו חפץ מאוד', אשרי ירא ה', כשהוא איש ובמצוותיו חפץ מאוד, ולא בשכר מצוותיו. וצריך להתבונן השייכות מסוף הפסוק לראשיתו. כפי הדרש.

והנה גם באבות הזהירו לעבוד ה' שלא ע"מ לקבל פרס, והעולם חושבים שזהו דבר שאי אפשר לקיים, ובאמת לא כן הדבר, והוא מוכרח לעבוד שלא ע"מ לק"פ, דהנה אמרו חייב אדם לומר מתי יגיעו מעשי למעשי אבותי, ודקדק מה זה לאמר האם זה תפילה? והענין כך כמו שמצינו בעניני ממון שאין לכל אדם תאוה להיות עשיר גדול, יש לו מנה רוצה רק מאתיים, מכל זאת נופל לפעמים מחשבתו של אדם אלו הייתי כראטשילד הייתי מתנהג כך דעכ"פ משתוקק לצייר אף הרחוק ממנו הרחק רב, כ"כ ברוחניות האדם מחויב יותר מכפי מצבו כדאיתא בהיכלות שיתבעו מהאדם מפני מה לא עסק במעשי מרכבה ואף שאין לו לשער להתדמות להאבות, מכל זאת לאמר הוא חייב, דהאדם מחויב להתאוות מתחילה לשכר עוה"ב.

ובאמת אנו אין לנו ציור בעוה"ב וחמדה לזה וא"כ כאשר יקיים האדם כל התורה כולה ע"מ לקבל פרס אין זה רבותא ולא כלום דהאינו מקיים נקרא רשע כשיעמול האדם לקיים כל התורה ולצייר עונג עוה"ב ולחמוד אותו עד אשר יעבוד ה' בעבור זה בעמל נורא, א"כ יש לו ציור נכון מה זה עוה"ב עד שהוא נכון לעמול כ"כ למען השיגו.

וזה פשוט דהחילוק בשכר בין העובד ע"מ לקבל לעובד שלא ע"מ לק"פ הוא ודאי בתשעים פרצ' [-פראצענט, אחוזים] וא"כ היוכל לנוח אדם כזה לבלתי השיג מדרגה זאת של עבודה שלא ע"מ לק"פ. וא"ת א"כ זה גופא הוא לק"פ, זה טעות דעבודה שלא על מנת לקבל פרס היא מדרגה של אהבת ה' שצריך להשיגה דרגה אחר דרגה בזיכוך המידות והדעות כמבואר בחו"ה [-בחובות הלבבות] וכאשר ישתנה לבו ויגיע למדרגה זאת אז ישחק על תקוה של ק"פ.

והנה במעשה דאליעזר בן דורדיא בע"ז שבכה עד שמת ויצא בת קול שמזומן הוא לחיי עוה"ב ובכה רבי יש קונה עולמו בשעה אחת ויש קונה בשנים רבות, אין כונתו שחשב שאליעזר הנ"ל יהיה לו שכר יותר ממנו, חלילה, רק כך אמר, כיון שאנו רואים מה שאפשר לקנות בשעה אחת, מזה נבין כמה אפשר לקנות בשנים רבים בטהרת הלב כמו אליעזר בשעה אחת, והמלצתו בזה מאמרו הלומד שלא לשמה נוח לו שלא נברא, דהמוצא אבן טוב ומוכרו בעד מאה רו"כ וכשיתודע לו שהיה שווה אלף אלפים רובל כסף, יצטער כל כך עד שיאמר דניחא לו יותר אילו לא מצא זה, כן הלומד שלא לשמה, אח"כ כשיראה השכר להעובד לשמה יצטער למה זה נברא.

בקהלת אמר וזכור את בוראך בימי בחורותיך עד שלא יבואו ימי הרעה אלו ימי הזקנה עד אשר לא תחשך השמש והאור והירח והכוכבים, דהנה תוקף האור בצהרים באור השמש ואחר השקיעה יש עוד ג"כ אור ממנה אור חלש, ואחר שקיעת אור זה תעלה הירח להאיר ואח"כ הכוכבים עד לפני עלות השחר ימיש חושך. ובזה אמר, הנה אגלה סוד מה שהעולם אינם יודעים וחושבים, כי לעת זקנה יצטדקו, וכשרואים זקן וצדיק חושבים כי בזקנותו הצטדק, לא כן הדבר, טעות גמור הוא. מה שהכין בנערותו אותו יאכל בזקנותו, וזהו מה שסדר שהמע"ה [-שלמה המלך עליו השלום], מימי הבחרות שאור השמש יאיר לו עד אור הכוכבים שאז קשה לעשות מה, רק להלוך על דרך שכבר הורגל בה מכבר. וזהו מאמרם שלמה אמר בילדותו שיר השירים ובזקנותו קהלת, דבימי הבחרות הלב חם מתפעל וטהור ועבירות רבות המטמטמות לבו, וזהו מאמרם אשרי ירא ה' כשהוא איש בימי בחרותו, ולמה זה כך, משום דלהיות ירא ה' צריך למדרגות להתחיל בזהירות ולסיים בקדושה כמו שסידר רפב"י עד אשר ישיג לעבוד שלא על מנת לקבל פרס, וזהו מה שמסיים דמצוותיו חפץ מאוד ולא בשכר מצוותיו.

עתה קרבים אנחנו ליום הדין, כל אחד רוצה עוד לחיות ולתקן אשר קלקלנו, כי לא ידע האדם את עתו - כדגים הנאחזים במצודה רעה. הציור כך. הדג איננה יודעת כשהיא שטה ומתענגת במים רבים, שיש על היבשה אדם הצודה לנפשה. האדם חורש וזורע וקוצר פשתן וטווה ואורג רשתות ואח"כ כשהדג נופלת ברשתו חושבת שעתה נפלה במצודה, לא כן, הרעה המוכנה מכבר. כן היצה"ר יורד ומתעה, עולה ומקטרג ויורד ונוטל נשמה, ואמרו בקדושין הנמכר להיות שמש לע"ז קשה מכולם, וברשעים היצה"ר שופטם, וביאר הגאון מווילנא הפי' 'מנהגן', ובגמרא אמרו איזהו אל זר בגופו של אדם זה היצה"ר, והאדם נמכר להיות שמש לע"ז, ומצוה על קרובים לגאלו אם לא יוכל בעצמו, לזאת נבקש מדודנו לגאלינו, ??? מה הוא הערבות שניתן לה' שנשוב באמת, הוא לקבל ע"ע ללמוד מוסר, כשיזכור האדם בעוה"ב לא ימוט לעולם. זה מוכרח ומנוסה בנסיון, וזהו מליצתם עולמך תראה בחייך ואחריתך לחיי עוה"ב, ע"כ.

הנני דורש ומברכך אותך ואת אביך וכל ב"ב יחי' בגח"ט.

ידידך הכותב בחיפזון ללכת למנחה

יצחק אייזיק שער

הנני דורש בשלום אדמו"ר שליט"א וידידנו ר' אברהם. מכתבו קבלתי.

אוהבם המברכם בגח"ט. כן לכל ידידיו בתוך כל ישראל. אייזיק שער