עם תחילת הלחימה הציפיות כי עלויות המלחמה יגיעו לעשרות מיליארדי שקלים בכל חודש. כעת המספר המדויק יותר עומד על כ-26 מיליארד שקלים. כאשר הכסף מתחלק בין 17 מיליארד שקלים צבאי ו-8.8 מיליארדי שקלים אזרחי. מערכת הביטחון לבדה מוציאה כ-1.3 מיליארד על כל יום לחימה.

עלות אובדן ימי העבודה מגיעה לכשני מיליארד בשבוע. זה כולל את חיילי המילואים שלא מגיעים לעבודה, רבע מיליון איש שפונו מיישובי הדרום והצפון, וגם הורים שלא מגיעים לעבודה בגלל שאין להם היכן להשאיר את ילדיהם בתקופה זו שאין מסגרות חינוכיות ביישובים רבים.

כמו כן צפויה בעקבות המלחמה ירידה של לפחות 50 אחוזים בהתחלות בנייה בשל המחסור בעובדים בענף הבניה בשל אי הכנסת פועלים פלסטינים לישראל מה שיגרום לעליות מחירים בשוק הנדל"ן.

בתסריט הפסימי יותר, המספר אליו הגיעו כלכלני האוצר הוא 200 מיליארד שקל, שמהווים כ־10% מהתמ"ג. המספר הזה נשען על הנחות מוצא של הכלכלנים ובבסיסן ההערכה שהלחימה תימשך משך זמן של שמונה חודשים עד שנה.

כמו כן הנחת המוצא העיקרית היא כי לא תיפתח חזית לחימה צפונית באופן מוגבר אלא ההיתקלויות אותן חווינו בשבועות האחרונים יימשכו והאיראנים או התימנים לא יבקשו להצטרף למלחמה.

בעיקר מה שיקבע את היקף העלות הכוללת הוא משך הזמן בו חיילי המילואים יהיו מגויסים ולא יחזרו לעבודתם, כאשר ברור לכל שזה הפקטור העיקרי שמשפיע על היקף השכר אותו המדינה משלמת לחיילים. בשל חוסר הוודאות הגדולה המספר מוגדר כמספר ראשוני בלבד ועליו יש להוסיף את ההתפתחות השונות, במידה ויבואו.

עם זאת, יש את הסיוע האמריקאי שהובטח, בדמות 14 מיליארד דולר, סכום של כ-56 מיליארד שקל שאמור להגיע בקרוב. סכום זה אמור להוריד מה-200 מיליארד אותן העריך משרד האוצר ויופנה עבור התחמשות ורכישות ביטחונית. עם זאת עדיין רב הנסתר על הגלוי ולא ברור מתי הסכום יגיע ומה יהיה הצורך הבטחוני עד אז.