ברוך דיין האמת: בבני ברק הלך לעולמו הרב הגאון רבי אליהו ענקרי זצ"ל, ממייסדי ישיבת 'כסא רחמים', מפקח בתלמוד תורה 'איש מצליח' ומתיבתא 'עץ חיים' והוא בן 82 בפטירתו. 

המנוח זצ"ל נולד בתוניסיה ובספר 'פטיש החזק' - תולדות חייו של גיסו הגאון רבי מצליח מאזוז זצ"ל, מובא סיפור מדהים כיצד זכה הסטודנט למתמטיקה אז 'אליהו ענקרי', להפוך לגאון רבי אליהו ענקרי ולימים אף נשא את הרבנית אורידה ע"ה אחותו של רבי מצליח מאזוז זצ"ל.

בשנת תשכ"ב, היה הגאון רבי מצליח מאזוז זצ"ל בעיצומה של פעילות בלתי נלאית למשוך את לב הנוער הצעיר בתוניס אל חיק התורה הקדושה ללא שום עירוב לימודי חול. והנה הגיע אליו בחור בגיל עשרים בשם אליהו ענקרי, סטודנט מוכשר שלמד באוניברסיטת תונס במגמת מתמטיקה. הוא עמד לקראת תום לימודיו ולפני הוצאת תעודת בגרות צרפתית, אך יד ההשגחה הובילה אותו להיפגש עם רבי מצליח, ומאז השתנו חייו. הוא היה גר בצפאקס שבדרום תוניסיה, ורב המקום – הגאון רבי אברהם הכהן זצ"ל (מח"ס אביאסף, מלל לאברהם ועוד, ובסוף ימיו רבה של שכונת תלפיות בירושלים) אמר לו "אם אתה נוסע לעיר הבירה, כדאי שתלמד מרבי מצליח, הוא גאון גדול".

אולם כאשר היה בעיר הבירה, לא תכנן ללכת אליו. מעיר הבירה עמד לטוס לצרפת כדי להשתלם במקצוע שלמד, אך כשכבר ישב על מקומו בבטן המטוס, קָרְאוּ בשמו ואילצו אותו לרדת מהמטוס. באותה תקופה, היה מחסור במורים לבתי הספר, ולכן נחקק חוק שמי שיש לו תארים, לא יצא מהמדינה. כיון שכך, אמר לעצמו "אם כבר התעכבתי, אלך לראות את רבי מצליח".

הוא בירר היכן מקום מגוריו של הרב, ונקש על דלת ביתו. הוא כלל לא שיער בדעתו כי בעצם נוקש הוא עתה על פתחו של עולם התורה, ומעתה ואילך ישתנו חייו מן הקצה אל הקצה.

הרב מצליח פתח את הדלת והכניסו בברכה. לפניו נגלה מראה לא שגרתי. סביב שלחן גדול ישבו שלשת בניו של הרב, ועיינו בגמרות גדולות. הרב שאלו למבוקשו, והבחור סיפר על הטיסה שהתבטלה, וביקש אם יוכל הרב להקדיש מזמנו בכל יום כדי ללמוד עמו.

הרב חייך והשיב לו בסבר פנים יפות: "אמנם אין עתותיי בידי, אך כיון שכיום כמעט ואין צעירים שמבקשים ללמוד תורה, אקדיש לך בלי נדר שעה בכל ערב, משמונה עד תשע, כדי לתת לך כלים ללימוד העיון בש"ס". שמע כך הסטודנט, ותיקן את הרב כי אין כוונתו ללימוד גמרא כי-אם ללימוד תורת הסוד עליה שמע נפלאות...

"מנין לי תורת הנסתר?! אינני מקובל..." התחמק רבי מצליח. אך הנער כנראה עשה 'שיעורי בית' על דמותו של רבנו, ו'הזכיר' לו את המשא ומתן בענייני קבלה שקיים עם הגאון רבי עובדיה הדאיה זצ"ל שנדפס בשו"ת "ישכיל עבדי". כשראה רבנו שהצעיר עיקש בדעתו, בחר ללמדו את הסדר הנכון בלימוד. בסבלנות, ישב והסביר לו כי לא שייך להקדים וללמוד קבלה לפני לימוד הפשט. והרי זה, להבדיל, כמו אדם שאינו מבין בחשמל, שעלול להתחשמל אם ייגע בחוטי חשמל. קיבל הסטודנט את הדברים, שכר חדר בעיר הבירה, והחל לומד מדי ערב עם רבנו במשך שעה-שעתיים פרק רביעי במסכת ברכות.

לאחר חודש שבו לימדו רבי מצליח כל ערב, הגיש הבחור לרבנו מעטפה מכובדת של כסף כשכר טרחה. אולם הרב סירב לקבלה בשום פנים ואופן, באמרו "יש לי פרנסה, ואין סיבה ליהנות מן התורה!". "אם כך", ניסה הבחור ל'איים' "אפסיק לבוא". רבי מצליח שהרגיש כי הוא אומר זאת רק כדי לדחוק בו לקחת את הכסף, השיב בהחלטיות "אין בעיה, תפסיק!". כשראה הבחור כי הדבר כל-כך עקרוני אצלו, חדל מלדחוק בו, והמשיך לבוא ללמוד בכל ערב.

וכך, הוא אמנם הפסיד את כרטיס הטיסה לצרפת, אך הרויח כרטיס כניסה לעולמה של תורה.

באותה תקופה, עדיין התקשה רבי אליהו לזנוח לגמרי את לימודי החול, ולצד לימודיו עם רבי מצליח בערבים, היה ממשיך ללמוד בבקרים באוניברסיטה במגמת מתמטיקה. אולם המקרה הבא הכריע את הכף, וגרם לו לערוק באופן מוחלט לעולם התורה:

באחת הפעמים שלמד עם הרב, שטח בפניו את לבטיו הנובעים מהקושי לזנוח את לימוד 'המדעים'. "מהו תחום ההתמחות שלך?" התעניין רבנו. "מתמטיקה ברמה גבוהה" ענה הבחור בגאוה.

נענה הרב בבת צחוק: "רשום לי כאן בבקשה את אחד התרגילים המסובכים שעסקתם בו". הבחור מיהר בסקרנות להציג את השאלה הקשה בפני רבנו. ביקשו רבנו להמתין קמעא, וקרא לבנו רבי מאיר, שהיה אז כבן שבע עשרה, ולא היה לו בעולמו אלא ארבע אמות של הלכה, וביקשו לשים עינו על הבעיה המתמטית ולהביע את דעתו. הסטודנט עמד תמה, אם לא חומדים לו לצון, וכי מה לכהן בבית הקברות...

אולם לא נותר לו זמן רב להתפלא. הנער הניח ידו על מצחו, ותוך רגעים שלף את הפתרון המדויק לתרגיל המורכב, וזאת ללא עט ונייר או מחשבון שלא היה אז בנמצא.

"כנראה הוא זרק מספר שעלה על פיו, ובמקרה התמזל מזלו והיה זה הפתרון הנכון" ניסה הסטודנט המלומד ליישב את הפלא שניצב בפניו. בשום אופן הוא לא הצליח להבין כיצד זה פתר הנער בעל פה ללא שום תרגול בכתיבה, מה שהסטודנט החריף ביותר לא עושה ללא כמה מהלכים בכתב. אך משהציג שאלות נוספות, ותמיד קיבל תשובה מהירה, הבין שבאמת ניצב מולו נער פלא בעל כשרון מופלא, זיכרון מהיר ומחשבה חדה...

הסטודנט ההמום הביט בנער במבט ארוך כאומד את ערכו האמיתי, והשתאה: "היכן למדת זאת?". תשובתו של רבי מאיר הפליאה אותו עוד יותר. "למדתי זאת" השיב הנער בנעימה למדנית "על פי הכלל שכתב תוספות יום טוב במסכת כלאים ועירובין...".

מקרה זה העמיד את הסטודנט למתמטיקה נדהם לחלוטין, בראותו שעמל של שנים בחוכמות חיצוניות, מתקפל ומתגמד בחכמת התורה הקדושה. הוא הרכין ראשו ואמר לרבנו בכנות: "אם בתורה כתוב הכל, אז חבל על זמני היקר ללמוד ולהשתלם בין הגויים!". מאז, מאס לגמרי בלימודיו באוניברסיטה וטרק בפניהם את הדלת, על אף שעמד לפני קבלת תעודת-בגרות בצרפתית! את מקומו היוקרתי באוניברסיטה, עזב לטובת ספסל עץ רעוע בישיבה הקדושה "כסא רחמים" בתונס. מאז, שם כל חשקו ומעייניו בתורה, וכעבור ארבע שנים הפך למעיין טוב בגמרא ובפוסקים ובקי בטור ובית יוסף ושלחן ערוך בעל פה ובהבנה ישרה.

השקעתו של רבי מצליח לא הייתה לשוא. במשך הזמן, עלה הבחור ונתעלה וגדל לאילנא רברבא, נשא את אחותו, הרבנית אורידה ע"ה, ושימש אף כמורה צדק בעיר מולדתו צפאקס. הלא הוא הגאון רבי אליהו ענקרי, שהתגורר בבני ברק ושימש כמפקח בתלמודי תורה למרות שהוא היה מצטנע במראה חיצוני פשוט, ידיו רב לו בייסוד מוסדות תורה ברחבי הארץ.

בחודש תשרי תשע"ז נפטרה רעייתו הרבנית אורידה ענקרי ע"ה, אחותו היחידה של הגאון הקדוש הרב מצליח מאזוז הי"ד, כשהיא בת 81 בפטירתה.

השאיר אחריו בנים ונכדים תלמידי חכמים.

הלוויתו תצא היום (ראשון) בשעה 16:00 מישיבת 'כסא רחמים' ברחוב עוזיאל 26 בבני ברק לבית העלמין סגולה בפתח תקווה. 

תהא נשמתו צרורה בצרור החיים.

בחדרי חרדים